בלוגים

מאת: שני בר, רכזת גיוס

למעשה, כל ההכנות שעשינו עד שלב זה מתנקזות לאותו מפגש שבו המנהל שמראיין אותנו מתרשם מאתנו, ואנחנו מכירים את החברה - ממש כמו בעולם הדייטים :). בדרך כלל אני אוהבת לחלק את הריאיון הפרונטלי לשלושה חלקים עיקריים (כמו בצבא):

שאלה ראשונה - ספר לי על עצמך

לכאורה שאלה פשוטה, כי מי לא יודע לספר על עצמו? אבל הרבה נוטים ליפול בפח הזה - כי זו שאלה כללית, ואם המראיין סימפטי ו'מתנחמד' (טריקי, טריקי, טריקי! לא ליפול בפח!) אנחנו עלולים לגלוש וללכת לאיבוד. ואני אסביר: השאלה הזו טומנת בחובה הרבה מאוד משמעויות. מעבר לכך שהיא באה לבחון את הדרך שבה אנחנו מגדירים את עצמנו, את הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו, היא גם מסוגלת לבחון כושר ביטוי, ביטחון, הערכה עצמית, והכי חשוב - הבחנה בין עיקר לטפל.

לא פעם אפשר לראות מרואיינים שגולשים לשירות הצבאי הלא-רלוונטי, לטיול אחרי צבא, או רחמנא ליצלן – לבית הספר היסודי או לגן רינה. ולכן הכלל החשוב הוא להיות ענייניים, לזכור שלא מדובר בשיחת חולין ולהתמקד במידע הרלוונטי.

התשובה הנכונה לשאלה הזו היא הצגה תכליתית ותמציתית - "אני אבנר, מהנדס תעשייה וניהול כבר X  שנים, ובתפקיד האחרון עסקתי ב..." - ומשם לעבור לדבר על נושאים מקצועיים.

ברגע שמתחילים להציג את התפקידים השונים שביצענו, יש לפרט ולהרחיב על כל תפקיד: מה תחומי האחריות, מהן הטכנולוגיות שבהן התמקצענו, פרטים מקצועיים נוספים וכיו"ב.

שאלה שנייה - סיבת העזיבה

או במילים אחרות – "זהירות, בור!"

הדבר הראשון שצריך לזכור הוא שזה מאוד לגיטימי לחפש עבודה וזה גם לגיטימי לעזוב מקום עבודה - זה קרה, קורה ויקרה לכולם. הבעיה מתחילה כשמדובר בפיטורים של אדם או בעזיבה מסיבות לא חיוביות. במקרים כאלו הנטייה היא להגיע לריאיון בנמיכות רוח ולנסות לייפות את האמת במקום לספר את האמת.

אם אלו פיטורים עקב צמצומים, התייעלות או מיזוג - הדרך הטובה ביותר היא להיות ישירים וגלויים. כך גם אם צצו קשיים במקום העבודה האחרון - אך כאן חשוב במיוחד להציג את הדברים בצורה עניינית ובלי אמוציות ומשקעים. הרבה פעמים יש נטייה לצלול לסיבת העזיבה ולפתוח את מערכת היחסים המורכבת והלא נחמדה בעליל עם הבוס הקודם, ובמקרים קיצוניים גם לדבר בצורה לא לויאלית - ופשוט חבל. השקר הכי טוב הוא האמת, אבל חשוב שהיא תוצג בצורה בוגרת ועניינית.

שאלת מיליון הדולר - "אם אני אבקש מהמנהל הקודם שלך לספר עליך, איך הוא יאפיין אותך?"

שאלה זו חביבה מאוד על מראיינים, ובתכל'ס היא באה לבדוק יתרונות וחסרונות של המרואיין - שהרי כולנו בני אדם, ולכולנו יש יתרונות ולצדם גם חסרונות. מה שחשוב הוא להציג את היתרונות שלנו בצורה צנועה ועניינית - לדוגמה, "אני מוכשר בקיפולי אוריגמי" לא רלוונטי לראיון העבודה. חשוב שנדגיש את החוזקות הרלוונטיות לעולם העבודה - יחסי אנוש, מקצועיות, ירידה לפרטים, סדר וארגון ועוד.

גם לגבי החסרונות חשוב להגיע מוכנים. ברור לכולם שאף אחד אינו מושלם, ותשובה כמו "לא עולה לי לראש אף חיסרון" יכולה להכשיל אותנו בראיונות. עדיף להסביר מהי הנקודה החלשה שלנו, כי לכולם יש חסרונות - השאלה היא איך מציגים אותם. ולא, פרפקציוניזם אינו חיסרון!

טיפ קטן בנושא הזה - חשוב להציג מה הנקודה היותר חלשה שלנו, אך עם זאת להדגיש שאנחנו מודעים לה ולכן גם פועלים לחזק אותה. לדוגמה: "אני נוטה לכתוב משימות על המון פתקים וליצור בלגן בשולחן, אך לאחרונה התחלתי להשתמש בלוח מחיק, וזה הופך את סביבת העבודה שלי למאורגנת יותר". זו תשובה קלאסית שתעיד הן על מודעות גבוהה והן על בגרות ונכונות לשפר בעתיד.

אז יאללה, לריאיון - ושיהיה בהצלחה! :)